פסק-דין בתיק ע"פ 15981-07-12

רקע

1.         ערעור על פסק דינו בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת מיכל ברק נבו בת.פ.    10985-01-11) בו הורשע המערער, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בשימוש במידע פנים אשר הגיע, במישרין או בעקיפין, מאיש פנים- עבירה לפי סעיף 52ד לחוק ניירות ערך, התשכ"ח- 1968 (להלן: החוק). על המערער הוטל צו של"צ בהיקף של 40 שעות.

הסנגוריה עתרה לסיום ההליך ללא הרשעה. בית משפט קמא לא קיבל עתירה זו ועל כך הערעור שבפנינו.

להלן העובדות הצריכות לעניין:

2.         בתקופה הרלוונטית לכתב האישום היה המערער בעל רישיון משווק השקעות ועבד בחברת "כלל" פיננסים ברוקראז' בחדר המסחר בדסק של המשקיעים הזרים. ביום 27.8.2008 עתידים היו להתפרסם הדו"חות הכספיים של בנק לאומי לישראל בע"מ ( להלן: "הבנק" או " בל"ל") אודות מצב הכספים של הבנק ברבעון השני של שנת 2008. בנוסף, בסמוך לאחר פרסום הדוחות, עתידה היתה להתפרסם הודעה לעיתונות מאת דובר הבנק, שכללה, בין היתר, פרטים מהדוח הרבעוני והסברים על הנתונים המרכזיים בו. ביום 25.8.2008, יומיים לפני מועד פרסום הדוחות וההודעה לעיתונות, ביקש דובר הבנק, לשלוח את ההודעה לעובדת במחלקת הפרסום של הבנק. בשל טעות שנפלה בכתובת הדואר אלקטרוני נשלחה ההודעה אל עובדת לשעבר של אתר האינטרנט "ביזפורטל". מאחר ותיבת הדואר של אותה עובדת לשעבר לא היתה פעילה הוסב הדואר האלקטרוני אוטומטית לתיבת הדואר האלקטרוני הכללית של מערכת ביזפורטל, ונצפתה, בין היתר, על ידי של מי שהיה אז סגן עורך מדור שוק ההון ונאשם מספר 1- העיתונאי עדי בן ישראל (להלן: "נאשם 1"), ועל ידי עורך אחר. דקות ספורות לאחר שצפה בהודעה לציבור התקשר הנאשם 1 לחדר המסחר של חברת "כלל" פיננסים ומסר למערער מתוך ההודעה לעיתונות (שטרם פורסמה) מידע אודות הרווח הנקי הצפוי בדוחות הכספיים של בל"ל ברבעון השני של 2008. לאחר מכן, בשיחת טלפון יום למחרת, מסר לו עוד שני נתונים נוספים מתוך ההודעה לעיתונות. המערער העביר את הנתונים שקיבל מהנאשם 1 ללקוחות זרים של בית ההשקעות וכן לאחרים בתחום שוק ההון ובכך, כאמור, עשה שימוש במידע פנים שהגיע אליו מאיש פנים עבירה על פי סעיף 52 ד' לחוק.

3.         בעובדות המפורטות לעיל, הודה המערער כבר בחקירתו ברשות לניירות ערך שם אמר: "...לפני שנה בערך אחד העיתונאים סיפר לי שהוא שמע שבנק לאומי הולך לפרסם רווח איקס, וזה היה לפני שיצא דיווח, אז אני זוכר שדיברתי עם לקוח מס טי גרופ ואמרתי לו שיש שמועה בקפיטל לטר, כי נזכרתי שהוא היה מעורב בבנק וזהו" (ת/2 עמ' 6 שורות 24-26). ו "החלטתי להגיד ללקוח אני זוכר שאמרתי ללקוח אחד ששמעתי ממקור אמין שהסכום שלאומי מדווח הוא איקס..." (ת/2 עמ' 8 שורות 24-25). חרף עמדתו הנ"ל בחקירה, בבית המשפט כפר המערער בעובדות שעל כן נשמעו הראיות "כמעט עד תומן" כהגדרתו של בית משפט קמא. בסופו של דבר, הגיעו הצדדים להסדר טיעון שמכוחו תוקן כתב האישום. על פי הנוסח המתוקן המערער מסר את הנתונים שהגיעו לאוזניו כאשר היה יסוד סביר להניח שייעשה בהם שימוש. הוראת החיקוק הרלוונטית נשארה בעינה. בעובדות המתוקנות הודה המערער. כחלק מן ההסדר, הופנה המערער לשירות המבחן לקבלת תסקיר שיבחן, בין היתר את האפשרות לסיום ההליך ללא הרשעה. שירות המבחן המליץ "לשקול בחיוב את אי הרשעתו". חלק נוסף בהסדר שהובא לידיעת בית משפט קמא הוא הסכמת הצדדים באשר להתליית רישיונו של המערער כמשווק השקעות. בהסכמת המערער הותלה רישיונו למשך שנתיים כאשר תקופה זו כללה גם תקופה שבה התלה המערער את רישיונו באופן וולונטרי. במועד הטיעונים לעונש נותרו כ- 10 חודשים עד לסיומה של תקופת ההתליה בת השנתיים. המדינה הצהירה בטיעוניה כי "לאחר אותה תקופה הוא יוכל לשוב ולהיות בעל רשיון אף אם יורשע" (ראה עמ' 408 שורה 17).  הסוגיה היחידה שהועמדה להכרעתו של בית משפט קמא, ובדיעבד לפתחנו, היתה שאלת הרשעתו של המערער. בתאריך 23.5.2012 הרשיע בית משפט קמא את המערער.

4.         החלטתו של בית משפט קמא מפורטת ומנומקת ומתייחסת לפרמטרים הרלוונטיים. אלה הנדבכים העיקריים עליהם נשענת ההחלטה:

א.      המערער הוא איש שוק הון והעבירה שבצע פוגעת בלב לבו של שוק ההון ובאמינותו.

ב.       ככלל בעבירות כלכליות יש לתת משקל רב יותר לשיקול ההרתעה מאשר לשיקול היחיד.

ג.        המערער קיבל את המידע והפיצו למספר אנשי שוק הון אחרים, ובכך נסיבה לחומרא.

ד.        המערער ניהל את משפטו כמעט עד תום והודה רק בישיבת ההוכחות האחרונה.

ה.  תסקיר שירות המבחן באשר למערער חיובי. נסיבותיו האישיות המשתקפות בתסקיר אינן פשוטות. מדובר בהתנהגות יוצאת דופן מבחינתו והוא התחרט על מעשיו. חרטתו, כך על פי התרשמותו של בית משפט קמא, היתה כנה והתבטאה גם בכך שהגיע להסכמה שמכוחה התלה את רישיונו לשנתיים. בית המשפט קיבל גם "שהרשעה תגרום לנאשם פגיעה תעסוקתית של ממש בוודאי בטווח הקרוב". עדיין, בשורה התחתונה סבר בית משפט כי  " לא מדובר באחד מאותם מקרים יוצאי דופן, בהם עלול להיווצר פער בלתי סביר בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה בנאשם המסוים הזה, לבין תועלתה של ההרשעה מבחינת האינטרס הציבורי החברתי הכללי, פער המצדיק לסיים את ההליך בלא הרשעה".

הטענות בערעור

5.         מסקנתו הסופית של בית משפט קמא כפי שצוטטה לעיל, היא העומדת בבסיס הערעור. הטענה היא כי בית משפט קמא אכן התייחס לאמות המידה הרלוונטיות אלא שלא שיקלל את הדברים נכונה. בניגוד לעמדת בית משפט יווצר פער בלתי סביר בין עוצמת הפגיעה במערער לבין תועלתה של ההרשעה. הסנגורית מפנה לפגיעה הכלכלית הקשה הכרוכה בהרשעתו של המערער על יכולתו לפרנס את משפחתו. בפועל, לא יוכל המערער לשוב ולעסוק במקצועו במקום עבודתו הנוכחי, וספק אם יוכל להשתלב במקומות עבודה אחרים בארץ ובעולם. למעשה, תחסם דרכו של המערער לפעול בשוק ההון בכל צורה, בין היתר, משום שלא יוכל לרכוש ביטוח מקצועי. לעניין נסיבותיו האישיות של המערער מפנה הסנגורית לכך שהמערער עלה לבדו לישראל בגיל צעיר, נישא ולאחר תקופה קצרה התגרש בשל נסיבות אישיות מצערות, ונותר לבדו עם תינוקת שאותה גידל לבדו במשך מספר שנים, עד לנישואיו בשנית. דגש יש לשים גם על עוצמת ההפנמה של המערער באשר למעשה שעשה. כאמור המערער הודה בביצוע העבירה בזמן החקירה מיוזמתו מרצונו החופשי ומתוך תחושת אשמה ואף הסכים להתליית רישיונו למשך שנתיים. בפן המשפטי- עובדתי מפנה הסנגורית לכך כי בעת ביצוע העבירה עמד העונש הקבוע לצידה על שנת מאסר אחת. בית משפט קמא יחס משמעות לכך שבשנת 2011 הוחמרה הענישה ובכך שגה. החמרת הענישה היתה חלק מתפיסה כוללת שבמסגרתה התקבל גם חוק יעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה) (התשע"א- 2011) (להלן: " חוק האכיפה המנהלית"). לו היה המערער מבצע את העבירה לאחר כניסתו לתוקף של חוק האכיפה המנהלית. הדעת נותנת כי היה מופנה למסלול זה ולא למסלול הפלילי. ועוד בפן המשפטי- עובדתי: המערער העביר את המידע כשמועה בלבד, באופן שלא היה מביא איש לפעול לפיו ואכן איש ממקבלי המידע לא פעל בעקבותיו. גם בכך נסיבה לקולא במיוחד כך כאשר זהו מקרה ראשון שבו מורשע אדם בגין מסירת מידע שלא נלוותה אליו פעילות במניה. עצם העובדה שמדובר בתקדים- מכתיבה התחשבות במערער. המערער לכל הדעות לא הפיק רווח ממסירת הידיעה וגם בכך נסיבה לקולא. מכל הטעמים גם יחד כאשר לטענת הסנגורית היה מקום לסיום ההליך ללא הרשעה.

דיון והכרעה:

6.         מילות פתיחה- אין ספק שהערעור שבפנינו אינו ערעור מופרך, והוא מעורר התלבטות של ממש. כך אכן עשינו. שקלנו ובדקנו פעם ופעמיים את מכלול הנסיבות. בסופו של דבר, הגענו בצער למסקנה שלא ניתן להימנע מהרשעה במקרה הנוכחי. בצער- משום שנסיבותיו האישיות של המערער אכן מעוררות סימפטיה ואמפתיה, ומקובל עלינו כי ככל הנראה מדובר באירוע חריג שלא יחזור על עצמו. עדיין נראה לנו כי אין מקום להתערב במסקנתו הסופית בית-משפט קמא, וכי לא זה המקרה להימנעות מהרשעה.

המתווה הנורמטיבי - אי-הרשעה:

7.         העתירה, לסיום הליך ללא הרשעה היא עתירה שכיחה שנשמעת מדי יום בבתי משפט שעל כן הפסיקה שהצטברה בנושא זה היא רבה וענפה. עדיין, וכפי שנאמר כבר לומר לא פעם, הגם שקווי המתאר התוחמים את גבולות ההחלטה, ברורים וידועים עד שלכאורה יישומם אמור להיות פשוט ומובן, ההחלטה בפועל אינה קלה. ככלל, על פי העיקרון המשפטי הרווח, כל עבירה שבוצעה מחייבת הרשעה בצידה, זאת כחלק מאכיפת הדין, כנגזר ממטרות הענישה וכנדרש מיישום עקרון השוויון בפני החוק. הימנעות מהרשעה, במערך הענישה בפלילים, הוא עניין חריג ומתאפשר רק בנסיבות מיוחדות יוצאות דופן וחריגות (סעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, וסעיף 71א(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977). בין היתר, הנסיבות יכולות להיות קשורות בעבריין עצמו (לאופיו, עברו, גילו, מצבו המשפחתי, מצבו הגופני והשכלי (ר' סעיף 1 לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט- 1969) וכן בעבירה עצמה (טיבה וכל נסיבה מקילה שבה נעברה).  הקריטריונים לבחינת הסוגיה קיבלו, מטבע הדברים, הדגשים שונים לאורך הפסיקה. יחד עם זאת - לא חל שינוי במושכלת היסוד ולפיה רק במצבים נדירים שבהם באיזון שבין האינטרס הציבורי באכיפה מלאה של הדין, לבין המשקל הראוי שיש לתת לנסיבות האינדיבידואליות של הנאשם, גובר בברור האינטרס האחרון - יסתיים ההליך ללא הרשעה. על דרך סיכום ההלכה נפנה לע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (ניתן ביום 31.12.2007) כדלקמן:

          "מקום שבנסיבות מיוחדות וחריגות עלול להיווצר יחס בלתי סביר באורח קיצוני בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי לבין עוצמת הפגיעה בנאשם הצפויה מההרשעה עשויה לקום הצדקה לעשות שימוש בסמכות השיפוטית של אי הרשעה. לצורך כך, יש להתחשב, מן הצד האחד, במשמעותה של העבירה שנעברה מבחינת השלכתה על הנורמות החברתיות, והמסר הציבורי המתחייב מהן... יש לשקול במבט רחב גם את השפעת אי ההרשעה על ההליך הפלילי בכללותו, ואת המסר החברתי שאי הרשעה עלול לאצור בחובו בנסיבות הענין הספציפי.

          מנגד, יש לתת את הדעת לנאשם האינדיבידואלי, לנסיבותיו האישיות והמיוחדות, ולהשפעת ההרשעה על חייו, ועל סיכויי שיקומו; יש לקחת נסיבות אישיות שונות - גיל, עבר פלילי קודם ונתונים שונים הקשורים למצבו האישי והבריאותי. יש לבחון את השפעת ההרשעה על עיסוקו המקצועי של הנאשם, ועל מצבו הכלכלי והמשפחתי. בסופו של יום, ניצבת השאלה בכל עוצמתה - האם, בנסיבות המיוחדות של הענין, השיקול האינדיבידואלי, על היבטיו השונים, גובר השיקול הציבורי-מערכתי הכללי, באופן שהגם שהנאשם ביצע את העבירה בה הואשם,  סובלת הנורמה החברתית הכללית את אי הרשעתו בדין".